חופשת החורף של הילדים החלה ביום שני לפני כשבועיים. לא התחשק לי לעשות יותר מדיי תכניות לטיולים בחוץ כי חורף וקר, אבל איכשהו יצא שבילינו לא מעט בשבועיים האחרונים 🙂 התחלנו את הבילויים בדאון טאון סיאטל, עם חברים, בקרוסלה שאיקאה הציבו במרכז העיר. הסיבוב חינמי ועל כן יש תור של כמה דקות המתנה ומי שמעוניין יכול לתרום החל מ-3 דולרים לילדים נזקקים (אם אני זוכרת נכון). היה ערב קריר במיוחד בחוץ, אז חיפשנו מקומות להתחמם בהם. במלון שרתון יש בכל שנה תערוכת בתים מעוגיות ג׳ינג׳ר, צעדנו מהקרוסלה אל עבר המלון (כ-7 דק׳ הליכה) רק כדי לגלות שיש שם יותר מדיי אנשים ותור באורך הגלות, ויתרנו על התענוג של לעמוד בתור ויצאנו שוב לקפאון שבחוץ. מול הקרוסלה עמד עץ אשוח ענק ויפהפה מקושט במיני אורות ונוצצים. מכל פינה צץ לו סנטה קלאוס וככל שהתקרבנו לפייק פלייס מרקט, ראינו יותר ויותר אנשים מחופשים לסנטה. באותו היום היה אירוע SantaCon, סנטה שיכור זה מחזה משעשע, היו שם המון כאלה… 🙂
בהמשך השבוע לקחתי כדור אומץ, נהגתי מחוץ לשכונה ונסעתי עם הילדים לפגוש חברים בגן החיות, טל עבד כל השבוע ואחרי שהייתי עם הילדים יומיים בבית בלי לצאת, החלטתי שאין ברירה ואני חייבת להתגבר על הפחד לנהוג מחוץ לשכונה, הנסיעה הלוך חזור עברה בהצלחה 🙂
ביום שאחרי הביקור בגן החיות, חברה הזמינה אותי אליה הביתה, גם לה יש ילדים להעסיק ובאותו היום הם נשארו בבית, הרגשתי אמיצה מהיום הקודם, אז נסעתי שוב לגרין לייק אחה״צ. בחזור כבר היה לי פחות אומץ כי התחיל להחשיך, אז ביקשתי מטל שיבוא מהעבודה לחברה וכך יצא שבדרך חזרה לא נהגתי בעצמי, בחושך. יש גבול לאומץ שלי 🙂
חנוכה התקרב בצעדי ענק והטעם המוכר והאהוב של סופגניות ישראליות עמד לי על קצה הלשון. הזמנתי מאמזון מד טמפרטורה כדי להגיע לטמפרטורה המושלמת להכנת סופגניות ביתיות, הפשלתי שרוולים והתחלתי במלאכה. חברה שלי עזרה לי להכין סופגניות יפהפיות – מושלמות מבחוץ אך מלאות שמן עד לכדי בחילה מבפנים. הגענו למסקנה שלא הצליח לנו בגלל הכיריים החשמליות, כנראה שעם כיריים שעובדות על גז הסופגניות היו יוצאות מוצלחות יותר. למרות מד הטמפרטורה לא הצלנו להגיע לטמפרטורה הרצויה וזה לא היה קל בכלל. לפחות הילדים אכלו בלי להתלונן 🙂
בשבת הוזמנו לארוחת חנוכריסמס אצל חברים שלנו מהשכונה, היה טעים וכיף וכולנו קיבלנו מתנות שוות 🙂 הבאנו איתנו חנוכיה והדלקנו נר ראשון של חנוכה. היה ערב מלא צחוק וכיף.
את הנר השני של החנוכיה הדלקנו במרכז השכונה עם חב״ד, נהנינו מסופגניות לא רעות יחסית לאזור, הילדים אהבו את הלטקס ואת קישוטי החנוכיה והסביבון הזוהרים. פגשנו שם חברים מהשכונה ומכל רחבי סיאטל. פגשנו גם משפחה חדשה שעברה מקליפורניה לפני כשבוע. נראה שאנחנו מכירים לא מעט ישראלים בסיאטל 🙂 אח״כ הזמנו אלינו את החברים החמודים שלנו מהשכונה, הם באו עם גלידות טעימות שקנו בדרך לערב משעשע במיוחד. טל היה בעננים לראשונה 🙂
את הנר השלישי הוזמנו להדליק עם חברה מרדמונד, היה נחמד וטעים והסופגניות שהיא הכינה בעצמה היו הסופגניות הכי טעימות שאכלתי בסיאטל 🙂 הילדים שלה מקסימים ומתוקים, גילי שיחקה עם חברה בגילה ונראה שהיתה ביניהן כימיה טובה מאוד, מקווה שנפגש שוב בקרוב 🙂
ביום שלישי צלחתי טיפול שיניים ראשון באנגלית, היה לא רע בכלל. הדוקטור עשה עבודה ממש טובה 🙂 אחרי טיפול השיניים בילינו יום רגוע בבית, לא התחשק לנו לזוז יותר מדיי. את הנר הרביעי הדלקנו בחנוכיה החדשה שלנו סוף סוף.
יום רביעי הגיע ואיתו הטיול עם החברים ללוונוורת׳ – הזמנו חדר במוטל שבוע לפני וחיכינו לטיול המיוחל בחשש קל, הנסיעה להרים בשלג יכולה להיות מפחידה ומסוכנת, אבל הדרך היתה לטובתנו והגענו בשלום, גילינו כבישים מפולסים ונקיים משלג ונוף מהמם בדרך.
אחרי ארוחת צהריים שנמשכה יותר מדיי זמן במסעדה אמריקאית שמגישה אוכל גרמני בינוני, נכנסנו לחנות שמוכרת ציוד חורף מול המסעדה וקנינו מזחלות שלג לילדים, צעדנו לפארק שממול ועשינו Sledding לתוך החשיכה. כולנו נהנינו ואם לא היה מתחיל להחשיך כבר ב-4 כנראה שהיינו ממשיכים עוד ועוד. אחרי המזחלות עשינו טיול קטן בעיירה וחזרנו חזרה לאוטו, נסיעה של כ-35 דק׳ לקחה אותנו למלון דרכים זול וחביב בעיירה וונצ׳י (לבריאות!). ישנו בחדר צמוד לחברים והילדים עשו מסיבת פיג׳מות משותפת מול הטלויזיה, אחרי ארוחת ערב קלילה עם אוכל שהבאנו מהבית. את הנר החמישי בחנוכיה לא הדלקנו, למרות שגם החברים וגם אנחנו הבאנו חנוכיה ונרות מהבית (ואפילו מצית!), אבל בחדרים שלנו אסור היה להדליק אש והיינו עייפים ועצלנים מדיי מכדי לרדת ללובי להדליק חנוכיה.
בבוקר יום חמישי קמנו לארוחת בוקר אמריקאית טיפוסית ומשעממת. היתה נקודת אור קטנה – וופל בלגי בהכנה עצמית עם בלילה מוכנה, הוופל עצמו היה לא רע בכלל אבל רוטב ה״כאילו מייפל״ שהתלווה לו הרס את כל החוויה. חבל שלא היתה נוטלה להציל את המצב. Note to self – לשמור ג׳ארת נוטלה באוטו למקרה חרום.
אחרי ארוחת הבוקר נחנו קצת בחדרים ויצאנו לחפש פארק מושלג לגלישה במזחלות. מצאנו פארק קרוב יחסית ובילינו כמה שעות במזג אויר שמשי ומושלם עם שלג רך ונעים. היה מעולה!
אחרי המגלשות קפצנו לוולאמרט, גילי וגיא ביקשו צעצועים חדשים וקיבלו (בחסות סבא וסבתא שהבטיחו כסף למתנת חנוכה לילדים), גילי קיבלה בנוסף כדורסל (תכננו לקנות מזמן ולא יצא) ומכנסי שלג, כי צריך. מוולמארט נסענו ל Dennys – דיינר אמריקאי טיפוסי עם אוכל טעים וזול 🙂 זו היתה הפעם הראשונה שלנו בדיינר אמריקאי ונהנינו מכל רגע!
הדרך חזרה הביתה היתה ארוכה ומייגעת, מעל 3 שעות של נסיעה לתוך החשיכה כאשר חלק גדול מהדרך היה בתוך ענן שהמטיר עלינו גשם והקשה עלינו לראות מטר קדימה, שמחה שהצלחנו להגיע הביתה בשלום. בבית הדלקנו את הנר השישי בחנוכיה. חברה שגרה בגרין לייק הזמינה אותנו להדלקת נרות, אבל הודעתי לה כשיצאנו לדרך לכיוון הבית שאין סיכוי שנגיע, היה כבר מאוחר מדיי ונאלצנו להבריז.
לכבוד הנר השביעי בחנוכיה הזמנו חברים מרחבי סיאטל לארוחת שישי-חנוכה מסורתית, היה ערב מעולה! השכנה שאבה המון אבק כדי לעצבן אותנו כי עשינו לה רעש (איזה כיף שהיא עברה לשאוב אבק במקום לטרוק דלתות ולצעוק עלינו מבעד לקיר, הלוואי שזה ימשיך ככה).
את הנר האחרון של חנוכה הדלקנו לבד בבית, אחרי שחזרנו מהאאוטלט בצפון העיר בו קנינו ביגודסקי לכל המשפחה (כי חבל לבזבז את כל השלג שיורד מסביב בלי לעשות סקי). בזמן שהסתובבנו באאוטלט ירד מלא שלג והיה מגניב לגמרי. בילינו ערב רגוע לסיום החג. מאוחר יותר התחילו הזיקוקים של New Years Eve ונשמע שהיה על גג הבניין ובחוץ שמח 🙂
את היום אחרון של חנוכה – חגגנו במסיבת חנוכה עם ארגון כוונה בהיכל החלקה על הקרח בצפון העיר, היה מעולה! כל כך התגעגעתי להחליק על הקרח, לא זוכרת לפני כמה שנים היתה הפעם האחרונה שהחלקתי. ולחשוב שפעם מזמן המחליקיים היו חלק בלתי נפרד מהרגליים שלי 🙂 נראה לי שהגיע הזמן לחזור לטפח את התחביב הישן, לקנות מחליקיים חדשים ולצאת אל הקרח. רק 20 דק׳ נסיעה מהבית ואני שם 🙂 הילדים נהנו מאוד, מקווה שתוך ביקור או שניים נוספים הם יצברו מספיק ביטחון וניסיון כדי להחליק לבד. איך אני יודעת שאני לא בישראל – המחליקיים ששכרנו כדי להחליק היו ממש טובים! הסכין אפילו היתה מושחזת מספיק, כמו שצריך 🙂
מחר גיא חוזר לגן, גילי חוזרת לבית הספר ביום שלישי. ממש עוד רגע חזל״ש. היה חופש ארוך וממש כיף, חששתי שיהיה קשה מדיי אבל היה ממש כיף ואני אפילו קצת עצובה שתכף נגמר…
נדודי שינה בסיאטל 