את חופשת האביב לפני כשבועיים פתחנו ב flying circus – פארק טרמפולינות ענק ומגניב, ששם את סקיי ג׳אמפ התל-אביבי בכיס הקטן. דיאנה הסיעה את כולנו לשם ובזכותה בכלל יצאנו מהבית 🙂 אילולא הגבס על היד שלי, הייתי מצטרפת לילדים בטרמפולינות (וגם הייתי יכולה לנהוג בעצמי).
הילדים נהנו כל כך וביקשו לחזור שוב בהקדם, כמובן 🙂
אחרי שחזרנו מהקרקס המעופף ולאחר המון התלבטויות אם לנסוע רחוק / לטוס לאנשהו או אולי בכלל להשאר בבית, החלטנו להצטרף לדיאנה ויהונתן לטיול בוונקובר למחרת. כך יצא שהזמנו לראשונה בחיינו דירת אייר ובניו (מעכשיו למחר) במקום מלון צפוף והיה לא רע בכלל לפעם ראשונה 🙂 אחרי שסגרנו את ההזמנה, גילינו שאנחנו ישנים באותו בית עם חברים שלנו, זה היה גילוי משעשע. (זה בעצם בית אחד ענק, שחולק ל-3 יחידות).
האוטו שלנו בילה את הבוקר במוסך והיה חשש שהוא ישאר שם עד למחרת, אז בדקתי אופציות לרכב שכור ואז התקשרו מהמוסך בשעה 14:00 להודיע שהאוטו מוכן. יצאנו לדרך בדיוק שעה אח״כ שמחים וטובי לב.
כעבור כ-3 שעות הגענו ליעד – שכונת Kitsilano החביבה. היחידה שלנו כללה המון המון מדרגות, מטבח מגניב וחדש בקומת הכניסה, יחידת הורים עם מיטת קינג מפנקת בקומת המרתף, מקלחת שנראית מוזר אבל בסה״כ מאוד נוחה לשימוש בקומה השלישית יחד עם סלון קטן וחדר שינה נוסף לילדים בקורת הגג. גיא בהתחלה נורא פחד לעלות ולרדת בסולם לקורת הגג, אז הוא ישן עם טל ואיתי במיטה, טוב שקיבלנו מיטה ענקית.
אחרי שהעברנו את מטלטלינו מהאוטו לבית, יצאנו לטיול רגלי בשכונה בחיפוש אחר ארוחת ערב. התחשק לי לנסות את המסעדה היוונית במרכז המסחרי, אבל גילי התעקשה על סושי אז במקום נכנסנו למסעדה יפנית קטנה ונחמדה עם עיצוב מעניין. האוכל הגיע יחסית מהר והיה טעים מאוד. חזרנו לדירה שבעים ומרוצים.
בבוקר המחרת ירד קצת גשם, אז החלטנו להעביר את היום במוזיאון המדע. לא היינו שם בביקור הקודם בוונקובר אז שמחנו לגלות מקום חדש. בילינו שם כ-6 שעות מהנות מאוד. יום אחד נחזור לשם שוב 🙂
מהמוזיאון נסענו לסטנלי פארק, הגענו לעמודי הטוטם ומשם יצאנו לטיול רגלי קצר אל עבר המגדלור. שם חיכתה לנו לוטרה במופע אכילת דג מרהיב, היה משעשע.
אחרי הפארק הרעב התעורר שוב ולאחר חיפושים ודיונים עם החלטיות משתנה, חנינו ברחוב המסחרי קרוב לבית, לגמרי במקרה ליד מסעדה יפנית שנראתה לא רע בכלל. אז נכנסנו וגילינו מנות מגניבות ממש. היתה ארוחת ערב מושלמת! יום אחד נחזור גם לשם שוב.
אחרי שהילדים הלכו לישון (3 אצלנו ושניים אצלם) צעדנו כ-5 צעדים והגענו אל היחידה של דיאנה ויהונתן לבילוי מבוגרים על כוס יין. כמה כיף לטייל עם חברים 🙂
בבוקר למחרת שוב ירד מלא גשם, אז החלטנו לבקר באקווריום. בפעם השניה הוא היה פחות מלהיב. הילדים נהנו בכל זאת 🙂
אחרי האקווריום היינו נורא עייפים אז חזרנו לנוח בבית. טל נרדם לשנ״צ די ארוך והיה קשה להזיז אותו. התלבטנו אם לצאת לאכול משהו בחוץ אבל היינו עייפים מדיי מכדי לזוז. מזל שדיאנה ויהונתן היו פחות עצלנים מאיתנו. הם יצאנו לטיול עם התינוקת והשאירו את הילדים הגדולים לשחק עם גילי וגיא וחזרו עם מצרכים לסושי. אחרי שהשכבתי את גיא לישון ביחידה שלנו, עברנו ליחידה של החברים לארוחת סושי נהדרת. הפעם אצלנו ישן ילד אחד ואצלם 4 ילדים 🙂 (3 עשו מסיבת פיג׳מות וישנו בסלון).
בבוקר האחרון הפציעה השמש סוף סוף, אז יצאנו לטיול בחוץ. גשר קפילנו היה מהמם והילדים נהנו להסתובב רוב הזמן בלעדינו (טוב שיש מכשירי קשר). בילינו שם כשעתיים ואפילו פגשנו 2 משפחות ישראליות שהגיעו מבלוויו.
אחרי כשעתיים בקפילנו הרעב התחיל להציק, אז נסענו לחפש אוכל בגרנוויל.
גם שם לא יצאנו לנו לבקר עדיין. מצאנו מסעדה קנדית חביבה, הפיש אנד צ׳יפס שלהם היה מושלם! שאר המנות נראו לי מוזרות מדיי וקצת חששתי לנסות אז הזמנתי לעצמי סנדביץ׳ עוף שהיה קצת מאכזב. גילי היתה נורא קשה, היא לא הסכימה לאכול שום דבר במסעדה אבל בסוף התרצתה ואכלה דג ומלא צ׳יפס. גיא נהנה במיוחד ללקק אויר, הוא לא אכל כלום במסעדה.
אחרי הארוחה, נכנסו לבדוק מה יש בשוק המקורה וגילינו מתחם שקצת הזכיר לי את שוק צפון בתל אביב. המון דוכני אוכל (שנראה מעולה! טוב שנכנסתי שבעה אחרת הייתי קונה הכל). קניתי שם מקרונים לקינוח, הם היו ממש ממש טובים.
אחרי שאכלנו ונהנינו, הגיע הזמן להתחיל לחזור הביתה. חשבנו לקפוץ לגינה לתת לילדים לשחק קצת, אבל התחיל להיות מאוחר אז החלטנו לחזור הביתה לסיאטל וזהו. בגבול חיכה לנו תור ארוך יחסית של מכוניות, לקח לנו בערך חצי שעה לעבור אותו. בדרך גיא התלונן שהוא רעב (הגיוני, אויר זה לא דבר משביע בסה״כ). אז עצרנו במקדונלד׳ס לארוחת ערב זריזה. כעבור כ-5 שעות מהרגע שיצאנו לדרך לכיוון הבית, הגענו סוף סוף בשעה 21:00. שלחנו את הילדים לצחצח שיניים ולישון, ויתרנו להם על מקלחת כי מאוחר וכי היינו מאוד עייפים מכל היום. היה טיול מוצלח מאוד 🙂
לפני כשבוע חגגנו 3 שנים מאז המעבר לסיאטל, נראה לי שאנחנו מקיימים יפה את המסורת של לחגוג מחוץ לוושינגטון בכל שנה מחדש 🙂
נדודי שינה בסיאטל 