אורי

כשהלכת מאיתנו, משהו ממני נשאר איתך. לא מאמינה שלא אראה אותך שוב, שלא נשב אצלנו או אצלכם מסביב לשולחן, או סתם באיזה בר אקראי, נצחק עד דמעות ונתווכח על דברים מטופשים. אתה עדיין לגמרי חי בראש שלי – זוכרת את הקול, את הצחוק ואת העיניים המחייכות, רק לפני שבוע ישבנו יחד בשולחן החג (וכרגיל כמעט…