לא לשכוח לזרוק את הזבל – את כל הפחים בבית כולל הפח בשירותים, לסגור חלונות, לוודא שכל האורות כבויים וגם החימום, הדלת נעולה – זהו! אפשר לצאת לדרך. טיסה קצרה (שהתעכבה בכשעה וחצי) ואנחנו שם. ואז הגענו לעיר עם הכי הרבה פלסטיק מנצנץ, קניונים בגדלים לא סבירים בעליל, אורות מהבהבים מכל כיוון אפשרי ועשן סיגריות בירכו את כניסתנו לקניוני הענק. לא מומלץ לחולי אפילפסיה, נשים בהריון, ילדים קטנים או סתם בני אדם. ווגאס בייבי, אנחנו כאן!
הגענו מאוחר מדיי, בגלל הטיסה שהתעכבה, עייפים ורצוצים. במלון שלנו חיכו לנו ההורים של טל (שישנו במלון אחר), קבענו תכניות למחר, השכבנו את הילדים לישון והלכנו לישון בעצמנו.
מסתבר של Safeway המקומי קוראים Vons, קנינו שם מעט מצרכים לסופ״ש והתחלנו את הטיול. אז כאמור, כמעט בכל מלון יש קזינו בכניסה וקניון מטורף בלובי, בכל מלון שנמצא על הסטריפ יש אטרקציה כלשהי (אקווריום ענקי עם דגים אקזוטיים, מופע של לוליינים בקרקס, מופע פסלים ועוד רבים שלא הספקנו לראות בגלל הזמן המוגבל), הילדים נהנו במיוחד מהאטרקציות ב Circus circus – משחקיית ענק עם מלא מכונות של משחקי וידאו, חלקן מוציאות כרטיסיות לקבלת פרסים מעפנים. כדי לזכות בפרס שווה צריך לאסוף מאות עד אלפי כרטיסיות, אנחנו אספנו בערך 300. וכמובן מלא עמדות משחק כשמטרת המשחק היא לקלוע לאנשהו \ לדוג משהו ע״מ לקבל פרס וכו׳, נראה לי ששם בזבזנו הכי הרבה דולרים 🙂
גילי וגיא נהנו מאוד מזמן איכות עם סבתא וסבא. היה לנו נופש נהדר 🙂 בערב כשהילדים הלכו לישון, ההורים של טל עשו בייביסיטר וטל ואני יצאנו לטייל בעיר, היה מעולה ממש!
אם לא חטפתם אפילפסיה עד כה מכל השלטים המרצדים ברחובות או האורות הבוהקים בקזינו, אז בואו לרחוב פרימונט – שם יש מסך ענק במקום תקרה המקרין פרסומות ללא הרף. בפרימונט יש גם המוני אנשים, חלקם מחופשים והשאר סתם שיכורים\מסוממים. הרחוב הזה אמור להיות פרוע וזנותי, מעט התאכזבתי כי ציפיתי ליותר. הרקדניות על הברים אמנם היו לבושות בלבוש מינימלי והיו כמה נשים חשופות חזה, אבל לכולן היו מדבקות על הפטמות או צבעי גוף. האמריקאים לא כ״כ טובים עם עירום, נראה שהם מפחדים מהגוף של עצמם 🙂 זה גם די מסביר את העניין הזה שאסור לילדים להשקות עצים מדיי פעם וחייבים למצוא שירותים ציבורים גם כשממש קשה להם להתאפק.
לאורך הרחוב פזורות כמה במות, חלקן היו פעילות עם הופעות חיות (בעיקר להקות רוק שעשו קאברים לשירים מוכרים).
בדרך לפרימונט וחזרה עברנו ליד כנסיות שמציעות חתונות בזק, טל ואני כמעט עצרנו להתחתן עם אלוויס, אבל לא היתה חניה אז ויתרנו.
מזג האויר היה קריר בבוקר, חם בצהריים וקריר בלילה, לא השתמשנו ברוב הבגדים הקצרים שארזנו, ציפינו למזג אויר חם, אבל כיוון שרוב האטרקציות נמצאות בתוך בתי המלון הקרירים (ממוזג בטירוף), לא היה לנו חם מספיק. בבריכה היה ממש נעים 🙂 המים היו מעט קרירים וגיא לא רצה להכנס, אבל גילי נהנתה ממש וקשה היה להוציא אותה מהמים 🙂
הסופ״ש עבר במהירות וכבר הגיע הזמן לחזור לסיאטל, ביי ביי ווגאס, היית טובה אלינו 🙂 אולי נחזור שוב מתישהו. הפרידה מההורים היתה מבאסת, בעיקר הידיעה שלא נפגש לפחות שנה… לילדים היה כל כך לבלות איתם וגם טל ואני נהנינו מחברתם 🙂
החזרה הביתה היתה מהירה יותר מהדרך הלוך, הגענו הביתה אחה״צ, לא לפני קבלת הפנים של חסרי הבית הגודשים את השדרה השלישית בדאון טאון, את האוטו השארנו בחניון של הבניין ולשדה וחזרה הגענו באוטובוס ורכבת קלה, סה״כ היה נוח להתנייד והעובדה שנסענו רק עם מזוודה אחת (בינונית) לכולנו הקלה עלינו מאוד.
מתחילה לתכנן את החופשה הבאה, אבל עדיין לא בטוחה מה יהיה היעד 🙂
נדודי שינה בסיאטל 